פסק-דין בתיק ב"ל 24756-08-12

1.         לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק") של המוסד לביטוח לאומי על החלטת ועדה רפואית לעררים (תחום נפגעי עבודה) מיום 12.7.2012 אשר קבעה למשיבה נכות זמנית וכן נכות צמיתה בשיעור 20%.

טענות הצדדים

2.         לטענת המוסד - טעתה הוועדה כשקבעה סתמית ותוך העתקה מחוות דעת רפואית מטעם המשיבה (ד"ר לאנה) נכות צמיתה עפ"י ס' 35 (1) ב'. המערער יטען כי כלל אין התאמה בין סעיף ליקוי זה לבין אחוזי הנכות ולממצאים שנקבעו. יתר על כן - לא רק שאין חפיפה בין הממצאים שבסעיף ליקוי 35 (1)ב' אלא שגם יש הכפלה של אחוזי הנכות הנקובים בו (במקום 10% ניתנו 20%).

3.         בנוסף נטען, שהוועדה העניקה 5% נוספים לצמיתות בגין אצבע IV  לפי סעיף דומה 3 (4)ד' שכזה כנראה כלל לא קיים.

4.         עוד קבעה הוועדה נכות נוירולוגית של 15% לצמיתות עפ"י סעיף 29 (6) 2 ו- 3 מבלי לבסס קביעה זו ומבלי שהיא תואמת את הממצאים ולא היה מקום לקבוע לעניין זה נכות צמיתה אלא זמנית כהחלטת הדרג הראשון.

5.         אשר על כן מתבקש בית הדין לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינה של המשיבה לוועדה על מנת שתתייחס לכל טענות המוסד.

6.         לטענת המבוטחת -  החלטת הוועדה לעררים התקבלה משיקולים רפואיים גרידא ולא נפלה טעות משפטית המצדיקה השבת הדיון לוועדה.

7.         באשר לטענות המערער בתחום הנוירולוגי (בעניין קביעת נכות צמיתה ולא נכות זמנית) - המערער אינו מתייחס לכך שהוועדה מדרג ראשון התייעצה עם מומחה נוירולוגי מטעמה אשר חיווה את דעתו על כך שנותרו למשיבה נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור של 15%. ועדת הדרג הראשון בהרכב של אורטופד בלבד קבעה ללא כל נימוק כי הנכות בתחום הנוירולוגי הינה שיעור 15% זמני ולא נכות צמיתה. בכל מקרה הוועדה לעררים הסיקה שיש לקבל את חוות דעת הנוירולוג מהדרג הראשון ומדובר בקביעה רפואית הנתונה לשיקול דעת הוועדה לעררים. יתר על כן, התאונה בגינה נקבעה נכות נוירולוגית צמיתה היא מיום 27.6.2010 כך שהעובדה שנקבעה נכות נוירולוגית צמיתה כשנתיים לאחר התאונה הינה סבירה והגיונית וללא ספק כבר התגבשה הנכות ואין כל בסיס לקבוע למשיבה נכות נוירולוגית זמנית.

8.         באשר לטענות המערער בתחום האורטופדי - הוועדה לעררים בדקה את המשיבה ופירטה את ממצאי הבדיקה בפרוטוקול מיום 12.7.2012. המדובר בבדיקה מקיפה וממצאיה מפורטים. בנוסף ציינה הוועדה כי היא עיינה בחוות דעת ד"ר לאנה וכי היא מקבלת את קביעתו. אימוץ חוות דעתו של ד"ר לאנה אינו עומד בחלל ריק, אלא הינו בנוסף לממצאי בדיקתה של הוועדה. לפיכך, אין לקבל את הטענה כי הוועדה טעתה כאשר קבעה סתמית ותוך העתקה מחוות דעת רפואית את אחוזי הנכות.

באשר לטענה בעניין הכפלת אחוזי הנכות - קביעת שיעור הנכות נתון בסמכותה הבלעדית של הוועדה הרפואית אשר ניתנה על בסיס ממצאי הבדיקה הקלינית שנמצאו ע"י הוועדה לעררים ולכן יש לדחות טענה זו.

9.         באשר לטענות המערער בתחום האורטופדי (בעניין קביעת נכות נוספת בגין אצבע 4 בשיעור 5%) - טענות המערער כי הנכות בגין אצבע 4 אשר ניתנה עפ"י סעיף 3 (4) ד' ניתנה עפ"י סעיף שכלל לא קיים וראוי הייתה שתיטען כיוון שמדובר בטעות סופר וניתן היה לתקנה על נקל בהפניית תשומת לב הוועדה לטעות סופר זו. ברי כי טעות הסופר הינה בכך שהוועדה התכוונה לסעיף 43 (4) ד' מותאם הדן בקטיעת גליל סופי או חצי ממנו של אצבע 4 או 5. הוועדה לעררים ציינה באופן מפורש שהנכות ניתנת בגין סעיף מותאם.

המשיבה מציינת כי טרם נקבעה נכות סופית בעניינה של המשיבה הואיל והנכות הפסיכיאטרית הינה זמנית ובנסיבות אלו ניתן לתקן את הטעות בוועדת המשך.

10.        אשר על כן מתבקש בית הדין לדחות את הערעור.

הכרעה

11.        לאחר שעיינתי בהודעת הערעור מטעם המוסד, בסיכומי המשיבה ובשאר החומר שבתיק באתי לכלל מסקנה כי דין ערעור המוסד להידחות ברובו.

12.        הלכה פסוקה וידועה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתכמה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל ארצי 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 1999).

13.        בענייננו, טענות המערער מכוונות כולן כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו. על פי ההלכה הפסוקה בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע את דרגת הנכות של הנפגע מאחר וזהו תפקידה של הוועדה.

14.        מעיון בפרוטוקול ישיבת הוועדה מיום 12.7.212 עולה כי הוועדה התכנסה בהרכב נכון אשר כלל מומחים בתחום הפגימה של המשיבה. הוועדה שמעה את טיעוני ב"כ המשיבה, עיינה בתיקה הרפואי וביצעה בדיקה קלינית במשיבה. הוועדה מציינת בסוף פרק הממצא הרפואי, בין היתר, כי היא מקבלת את חוו"ד ד"ר לאנה, אך לא ניתן להגיד כי הוועדה מקבלת את ממצאי חוות הדעת באופן סתמי (כטענת המערער). באשר לטענת הכפלת סעיף הליקוי - קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל ארצי 217/06 יוסף בן צבי-המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, 22.6.2006). יוער, כי גם ד"ר לאנה בחוות דעתו מעריך את הנכות בגין סעיף הליקוי הנזכר ב- 20% נכות.

15.        באשר לטענות המערער בתחום הנוירולוגי - עסקינן בוועדת ערר אשר רשאית, מטבע הדברים, לשנות את החלטת הדרג הראשון. הוועדה העריכה במסגרת שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת סמכותה לקבוע למשיבה נכות נוירולוגית צמיתה וקביעת הוועדה לעניין זה הינה עניין רפואי המבוסס על שיקול דעתה המקצועי. ממילא, קביעת הוועדה עולה בקנה אחד עם קביעת המומחה מטעם המוסד בדרג הראשון אשר קבע את נכותה בתחום הנוירולוגי וציין " המצב סופי". לפיכך, דווקא החלטת הדרג הראשון אשר קבעה נכות זמנית בניגוד לעמדת המומחה מטעם המוסד תמוהה והוועדה לעררים, על פני הדברים, תיקנה את הפגם בהתאם לסמכותה.